TY - JOUR
T1 - אתגרים אתיים בטיפול באנשים עם דמנציה סופנית: עמדות של אנשי צוות ובני משפחה מטפלים
T2 - [תקציר]
AU - הוכוולד-הלוי, ענבל
AU - יעקב, גילה
AU - רדומיסלסקי, זורין
AU - דנון, יהודה
AU - ניסהולץ-גנות, רחל
N1 - מוצג תקציר בעברית של המאמר הבא: Halevi Hochwald, I., Yakov, G., Radomyslsky, Z., Danon, Y., & Nissanholtz-Gannot, R. (2021). Ethical challenges in endstage dementia: Perspectives of professionals and family caregivers. Nursing ethics, 28(7-8), 1228-1243. המאמר מבוסס על מחקר איכותני
PY - 2022
Y1 - 2022
N2 - רקע: בישראל, טיפול באנשים עם דמנציה סופנית במסגרת הבית, נעשה בעיקר על ידי היחידות לטיפול־בית. במיעוט המקרים הטיפול ניתן על ידי יחידות הוספיס־הבית, המהוות דרך חלופית למתן שירותים פליאטיבים. הטיפול באוכלוסייה זו, מעורר דילמות שונות ובהן גם הבחירה בין טיפול עם אוריינטציה פליאטיבית לבין טיפול אינטנסיבי, מאריך חיים. מטרות: לתאר את האתגרים והדילמות בטיפול בשלבי סוף־החיים של אנשי־הצוות ובני־המשפחה המטפלים באנשים עם דמנציה סופנית. שיטה: מחקר איכותני, בו בוצעו שמונים ואחד ראיונות עומק חצי מובנים, עם אנשי צוות ובני משפחה המטפלים באנשים עם דמנציה סופנית. הראיונות נותחו בשיטת ניתוח תוכן תמתי. תוצאות: מהממצאים עלתה תמונה עשירה ומורכבת. מאמר זה מתמקד בשני מרכיבים של התמה העוסקת בתפיסת המרואיינים את מהות הטיפול המיטבי לאנשים עם דמנציה סופנית: 1) בחירה בין טיפול פליאטיבי לבין טיפול אינטנסיבי, ו־2) הכרה בבן המשפחה כנציגו של האדם עם הדמנציה. מסקנות והמלצות: אנשי־הצוות ובני־המשפחה המטפלים מתמודדים עם קונפליקטים ערכיים. הבדלים בהגדרת מחלת הדמנציה כמחלה סופנית, ופערים אחרים, השפיעו על תפיסת המרואיינים, באשר לרלוונטיות הטיפול הפליאטיבי בשתי מסגרות הטיפול (הוספיס־בית וטיפולי־בית) ולהתהוות קונפליקטים באשר להחלטות בין דרכי טיפול מתאימות, בשלבי סוף החיים.הקושי לזהות מהו רצון החולה ולברר מהו, עורר אף הוא מחלוקות בין אנשי הצוות לבין בני המשפחה. אנו סבורים כי תקשורת הן בין אנשי צוות לבין בני משפחה, והן של אנשי צוות בינם לבין עצמם, הינה חיונית לגישור על־פני הפערים הייחודיים בעת טיפול באנשים עם דמנציה סופנית. היעדר תקשורת ומשאבים עלולים לעכב מתן טיפול איכותי המבוסס על עקרונות אוטונומיה ושוויון לחולים ולבני משפחותיהם. (מתוך המאמר)
AB - רקע: בישראל, טיפול באנשים עם דמנציה סופנית במסגרת הבית, נעשה בעיקר על ידי היחידות לטיפול־בית. במיעוט המקרים הטיפול ניתן על ידי יחידות הוספיס־הבית, המהוות דרך חלופית למתן שירותים פליאטיבים. הטיפול באוכלוסייה זו, מעורר דילמות שונות ובהן גם הבחירה בין טיפול עם אוריינטציה פליאטיבית לבין טיפול אינטנסיבי, מאריך חיים. מטרות: לתאר את האתגרים והדילמות בטיפול בשלבי סוף־החיים של אנשי־הצוות ובני־המשפחה המטפלים באנשים עם דמנציה סופנית. שיטה: מחקר איכותני, בו בוצעו שמונים ואחד ראיונות עומק חצי מובנים, עם אנשי צוות ובני משפחה המטפלים באנשים עם דמנציה סופנית. הראיונות נותחו בשיטת ניתוח תוכן תמתי. תוצאות: מהממצאים עלתה תמונה עשירה ומורכבת. מאמר זה מתמקד בשני מרכיבים של התמה העוסקת בתפיסת המרואיינים את מהות הטיפול המיטבי לאנשים עם דמנציה סופנית: 1) בחירה בין טיפול פליאטיבי לבין טיפול אינטנסיבי, ו־2) הכרה בבן המשפחה כנציגו של האדם עם הדמנציה. מסקנות והמלצות: אנשי־הצוות ובני־המשפחה המטפלים מתמודדים עם קונפליקטים ערכיים. הבדלים בהגדרת מחלת הדמנציה כמחלה סופנית, ופערים אחרים, השפיעו על תפיסת המרואיינים, באשר לרלוונטיות הטיפול הפליאטיבי בשתי מסגרות הטיפול (הוספיס־בית וטיפולי־בית) ולהתהוות קונפליקטים באשר להחלטות בין דרכי טיפול מתאימות, בשלבי סוף החיים.הקושי לזהות מהו רצון החולה ולברר מהו, עורר אף הוא מחלוקות בין אנשי הצוות לבין בני המשפחה. אנו סבורים כי תקשורת הן בין אנשי צוות לבין בני משפחה, והן של אנשי צוות בינם לבין עצמם, הינה חיונית לגישור על־פני הפערים הייחודיים בעת טיפול באנשים עם דמנציה סופנית. היעדר תקשורת ומשאבים עלולים לעכב מתן טיפול איכותי המבוסס על עקרונות אוטונומיה ושוויון לחולים ולבני משפחותיהם. (מתוך המאמר)
UR - https://uli.nli.org.il/discovery/search?vid=972NNL_ULI_C:MAIN&query=lds05,contains,001111648
M3 - מאמר
SN - 2707-0042
VL - 10
SP - 74
JO - קידום בריאות בישראל
JF - קידום בריאות בישראל
ER -