שמאל ימין, שמאל ימין, ש"ס והסוגיה הערבית

במאמר "שמאל ימין, שמאל ימין - ש"ס כמפלגת כאוס והסוגיה הערבית" מנתחת ריקי טסלר את תפיסותיה של מפלגת ש"ס הספרדית בשאלה הערבית. עם כניסתה למערכת הפוליטית ב-1984 לא הייתה לש"ס מחויבות רשמית לקו פוליטי יוני או נצי, אך שני עוגנים משכו אותה לימין: קהל הבוחרים הנצי שלה, שהתנגד לפשרה טריטוריאלית בשם קדושת א"י וקדושת ירושלים, וזיהה את התהליך המדיני עם השמאל "המתנשא", החילוני והמקפח, והנאמנות של רוב מנהיגי ש"ס, חברי מועצת החכמים ומרבית הח"כים לרב ש"ך, שהתנגד לממשלות השמאל בשל האיום החילוני שייצגו. טסלר קובעת, כי למפלגה לא היה במשך השנים מצע מדיני ומדיניות רשמית בנושאי חוץ וביטחון, ועמדתה בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני זגזגה בין ימין לשמאל כתוצאה ממאבקי כוח פנים-מפלגתיים, ופערים שהיו בין עמדת הרב יוסף עובדיה לבין אינטרסים פרטיקולריים של מנהיגים אחרים במפלגה. לטענתה, שיקולים של קבלת תקציבים המירו בש"ס את השיקול המדיני בדיונים על פתרונות אפשריים להתמודדות עם הסכסוך, והיא עברה עם הזמן מעמדה יונית מתונה לעמדה נצית מובהקת. מאז 2010 ש"ס מיצבה עצמה כמפלגה דתית ולאומית, שעמדותיה בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני נציות, שיש לה קווים אדומים (שלמות ירושלים ורוב יהודי) המציבים אותה ימינה מהליכוד, והיא תומכת באופן אקטיבי בהתנחלויות, כמי שוויתרה על הסיכוי להחזרת שטחים תמורת שלום. יחסה לערבים הפלסטינים בישראל נע מכבוד על בסיס דתי, דרך אספקת שירותים בציפייה לרווח אלקטורלי ועד לעוינות על בסיס לאומי. (מתוך המאמר)