שכיחות הפרעות קול ומאפייניהן האקוסטיים בקרב ילדים דוברי עברית

להפרעות קול בקרב ילדים השלכות קליניות (בריאותיות), רגשיות, חברתיות ואקדמיות, שכיחותן מוערכת ב-6-9 אחוז, אולם מרבית המחקר בתחום נערך בארה"ב ובאירופה. לנוכח הבדלים תרבותיים, קיימת חשיבות לבדיקת התופעה גם בישראל. מטרת מחקר ראשוני זה הייתה להעריך את שכיחותן של הפרעות קול בקרב ילדי גן, ולאפיין אקוסטית את קולם באמצעות תוכנת CSL. שיטה: נבדקו 38 ילדים בעלי התפתחות תקינה, בגילאי 3-5 שנים. כל ילד הוקלט בשלושה מצבים (דיבור ספונטני, דיבור אוטומטי, הפקת תנועה), ודגמי הקול הוערכו תפיסתית על ידי מאזינות מנוסות באמצעות מדד GRBAS, ונותחו אקוסטית. משתני רקע שונים דווחו על ידי הורי הילדים בשאלון. תוצאות: 20 ילדים (12 בנים ו-8 בנות) הוערכו תפיסתית כבעלי הפרעת קול (53 אחוזים). נמצא הבדל משמעותי בינם לבים בעלי הקול התקין במדד ה-shimmer, כאשר קולם של בעלי הצרידות היה בעל ערכים גבוהים יותר במדד זה. כמו כן, נמצאו הבדלים בעלי מובהקות גבולית במדדים הקשורים לתדירות הבסיסית (f0) - בעלי הצרידות השתמשו בתדירות בסיסית נמוכה ובטווח תדירויות מצומצם יותר. דיון: תוצאות הניתוח התפיסתי הצביעו על שכיחות גבוהה של הפרעות קול בקרב מדגם ילדי הגן. הניתוח האקוסטי הבחין בין קולם של בעלי הצרידות לבין בעלי איכות קול תקינה. דנו בממצאים אלו על רקע ההבדלים הדמוגרפיים-תרבותיים בין ישראל למדינות אחרות (מספר ילדים ממוצע במשפחה ובמסגרת החינוכית). הממצאים תומכים בחשיבות פיתוח תכניות מניעה והתערבות מוקדמות, בהן העלאת מודעות ההורים ואנשי הצוות החינוכי להשלכותיהן של הפרעות קול אצל ילדים, ומתן כלים לשימוש נאות בקול. (מתוך המאמר)