רדיקליזם דתי בין דמוקרטיה מתגוננת, פוליטיקה מתגוננת ואזרחות מתגוננת

מי מגן על הדמוקרטיה בישראל מפני רדיקליזם דתי ופונדמנטליזם קיצוני? דומה שבשיטה הנוכחית אין עילה משפטית לפסול רשימות כאלה המתמודדות לכנסת, מבחן הסבירות ביחס לפוטנציאל השפעתן בטווח הארוך קיבל פרשנות מתירנית מאוד, ולא התפתחה עשייה פוליטית או ציבורית משמעותית המסוגלת לצמצם את השפעתן. באופן תאורטי, מגמות של רדיקליזם דתי ופונדמנטליזם עלולות לכרסם במשטר הדמוקרטי עד כדי קריסתו והמרתו בסוג כלשהו של תאוקרטיה. עד לשנים האחרונות נעשתה ההגנה על הדמוקרטיה בישראל בעיקר בכלים משפטיים ותחת הכותרת "דמוקרטיה מתגוננת". הביקורת העולה מסקירת הפסיקות המשפטיות מעוררת תמיהות: האם אכן מדובר בדמוקרטיה המתגוננת מפני כל סוגי אויביה או שמא מדובר ביהדות מתגוננת, או בציונות מתגוננת? האם נוצר חלל ריק שפוליטיקה מתגוננת ואזרחות מתגוננת נכנסו אליו? שאלות אלה נבחנות לאור הטענה שלמערכת המשפטית בישראל אין הגדרות מינימום לאופיה הדמוקרטי של המדינה, אך יש הגדרות מינימום לאופיה היהודי של המדינה - מצב המתאפשר למערכת המשפטית לגלות סלחנות כלפי הרדיקליזם הדתי היהודי. אבחן זאת גם לאור התפתחויות מגננה של המערכת שנכנסו לחלל המשפטי: המערכת המפלגתית, מערכת החינוך והחברה האזרחית