קידום בריאות המטופל בבית חולים פסיכיאטרי: צמצום של ריסון מכני והשלכותיו על מוכנותו של צוות סיעוד למקרי אלימות

רקע: פרקטיקות ריסון הנהוגות בבתי חולים פסיכיאטריים בישראל עלולות לגרום טראומה רגשית וגופנית למטופלים ולצוות, ואף למוות. שיקולים קליניים ואתיים הביאו את ועדת ההיגוי לצמצום הקשירה שלּ משרד הבריאות לקבוע, כי נדרש שינוי תרבותי להטמעת מודעות הצוות לזכויות המטופל ולצמצום פרקטיקת הריסון. מטרת המחקר: לבחון את חוויותיהם של חברי צוות הסיעוד במחלקה הפסיכיאטרית, להבין את תפיסותיהם את המטופל ואת השימוש בפרקטיקות הריסון, את מידת מוכנותו של צוות הסיעוד למקרי האלימות באשפוז הפסיכיאטרי ואת האסטרטגיות לקידום בריאות המטופל. שיטת המחקר: ראיונות חצי־מובנים בקרב 20 אנשי סיעוד מן המרכז הרפואי לבריאות הנפש באר יעקב, נס ציונה (מב"ן שב"ס), ממחלקות סגורות ופתוחות. הנתונים נותחו באופן אינדוקטיבי תוך שימוש בגישת ניתוח תוכן קונבנציונלית. ממצאים: תקריות אלימות רבות ותכופות במחלקה הפסיכיאטרית תוארו כדבר שבשגרה. גורמי המטופל נמנו כסיבה העיקרית לתקריות האלימות במחלקה. חלק מן המרואיינים ראו בריסון אמצעי ענישה והרתעה, ומעל למחציתם ראו בריסון חלק מן הטיפול, ובפרט אמצעי הרגעה למצבי אי־שקט ולקידום בריאות מקסימלי למטופל בסיטואציה מורכבת. דיון ומסקנות: למרות ירידה ניכרת בשימוש בריסון, תוארו מקרי אלימות רבים שהותירו את הצוות חסר אונים וללא כלים יעילים לצמצום הריסון. מומלץ לערוך הדרכה באשר לחשיבות התקשורת מטפל־מטופל, להטמיע מיומנויות תקשורת, להקצות משאבים מתאימים ומספקים של כוח אדם ותשתיות, ולתמוך בצוות הסיעוד למניעת שחיקתו. (מתוך המאמר)