"צדק מעברי" ושיבת האוטוריטריות במצרים הפוסט-מהפכנית

מאמר זה מבקש להסביר את שיבת האוטוריטריות במצרים הפוסט-מהפכנית באמצעות בחינה ממוקדת של תהליך הצדק המעברי מהפלת מבארכ ועד לעלייתו של עבד אל-פתאח אל-סיסי. הדיון בכישלון תקופת המעבר לבסס דמוקרטיה חורג מהסברים הממוקדים ביכולת ההישרדות של מבנים ומוסדות אוטוריטריים, ומתמקד בתפקידה של החברה בעיצוב אופיו של תהליך המעבר. הדיונים והתביעות למימוש צדק מעברי מנותחים במאמר כזירה של מאבק ותחרות בין הנרטיבים השונים של המהפכה והתפיסות השונות בזירה הפוליטית באשר לדמותה העתידית של מצרים. באמצעות דיון בשפה של צדק מעברי ובמנגנונים שונים כגון העמדה לדין, הקמת ועדות חקירה והבניית זיכרון המהפכה, מאמר זה מבקש לנתח את האינטראקציה בין הכוחות הפוליטיים השונים ואת תהליך יצירת הבריתות המתחלפות כהסבר לכישלונו של תהליך המעבר. לטענתי, יכולתם של מוסדות המשטר הישן, ובראשם הצבא, לבסס מחדש את האוטוריטריות משתקפת באופן ניצולם את הפרוצדורות של הצדק המעברי להעמקת הפיצול הפוליטי והפערים בין הכוחות הפוליטיים השונים. פיצול זה אִפשר למוסדות הממסד הישן ליצור הסכמות עם כוחות פוליטיים שונים על אופיו של תהליך המעבר ולבסס לגיטימציה לתפקידו של הצבא כגורם היחיד שיכול לשמור על יציבותה של מצרים. (מתוך המאמר)