מלחמת יום הכיפורים והתגבשותה של קהילת שכול חדשה: מהגמוניה למיקוח על עיבוד האבדן הצבאי הייצוגי

מאמר זה יעמוד על השלכותיה של מלחמת יום הכיפורים (1973) בכל הקשור לאופני עיבוד האבדן הצבאי על ידי המשפחות השכולות. המאמר ילמד כיצד הובילה המלחמה משפחות שכולות, בעיקר את אלה המשתייכות לעילית החברתית הישראלית, לסטות מאופני ההתנהגות ההגמונית של השכול (מה שיכונה ״משטר האבדן ההגמוני״), אל עבר אופני התנהגות חלופיים, שהיוו ראשיתה של תת-תרבות חדשה שלימים הפכה לקהילת אבדן מרכזית וייצוגית, חלופה לגיטימית וזמינה לקהילה ההגמונית. ולא רק זאת, אלא שתת-תרבות זו אף השליכה לימים באופן דרמטי על יחסי צבא־חברה בישראל וניסחה אילוצי מדיניות שמקבלי ההחלטות נדרשו לאמץ. עד ימים אלה, כפי שימחיש המאמר, מתקיימות זו לצד זו קהילות אבדן אפיסטמיות מתחרות שמתמקחות ביניהן על אופני הייצוג הציבורי של השכול הצבאי.