לימודי עיתונאות בישראל: מהניסיון החלוצי של המכון לאדמיניסטרציה ציבורית ועד לתכניות הנפל באוניברסיטאות

עמוס בלובשטיין-נבו, יחיאל לימור

نتاج البحث: نشر في مجلةمقالةمراجعة النظراء

ملخص

בישראל, בשונה ממדינות רבות בעולם, אי אפשר לקבל תואר אקדמי בעיתונאות. ההתעלמות מלימודי עיתונאות במערכת האקדמית בישראל, אף שלימודי תקשורת קיימים בה מראשית שנות התשעים של המאה הקודמת, לא אפיינה את כל שנות המדינה. במשך השנים נעשו נסיונות אחדים לפתח לימודים אקדמיים בעיתונאות, אך אלה לא עלו יפה, והתוצאה היא שגם באמצע העשור השני של המאה העשרים העיתונאות טרם זכתה להכרה כמקצוע אקדמי. המאמר מבוסס על מחקר היסטורי מקיף, ומתוארים בו הנסיונות לכונן לימודים אקדמיים בעיתונאות בעשורים הראשונים לאחר הקמת המדינה. אף על פי שההכרה בצורך בלימודים מסודרים של העיסוק העיתונאי התעוררה כבר בשנות הארבעים, והתעצמה עם קליטתם של גלי העלייה הגדולים והקמתם של עיתונים רבים שגייסו כוח אדם ללא הכשרה מקצועית, לא התפתחו לימודים אקדמיים בעיתונאות. הסיבות העיקריות לכך היו יחסים מנוכרים, שגבלו לעתים בזלזול הדדי, בין אנשי האקדמיה לבין אנשי המקצוע, העיתונאים; מחסור בכוח אדם להכשרת עיתונאים ברמה אקדמית; חילוקי דעות, הן באקדמיה והן בקהילה המקצועית, על דפוסי ההכשרה הרצויים, ועוד. (מתוך המאמר)
اللغة الأصليةالعبريّة
الصفحات (من إلى)112-125
عدد الصفحات14
دوريةקשר
مستوى الصوت48
حالة النشرنُشِر - 2016

IHP Publications

  • !!ihp

قم بذكر هذا