ملخص
בשנתיים הראשונות לחיי התינוק מתרחשת טרנספורמציה דרמטית ביכולתו לשלוט בגופו. היכולות החדשות שנרכשו מטביעות את חותמן על כל מערכות הגוף והאינטראקציה עם העולם הפיזי והחברתי: מהרמת הראש, המאפשרת לראות ולהסתכל, דרך ישיבה, המאפשרת את חקר הסביבה באמצעות הידיים ועד הדיבור, המרחיב את הקומוניקציה. תינוקות רבים נמצאים על קו התפר שבין התפתחות המוגדרת כתקינה לבין התפתחות המאופיינת בקושי שלהם להתאים את עצמם לתפקודים חדשים. יש אנשי מקצוע הדוגלים באי התערבות, בבחינת "הניחו לילד לנפשו, ואפשרו לתהליך האונטוגנטי לעשות את שלו". מאמר זה יעסוק בשאלות: האם "זה יסתדר מעצמו" או האם יש צורך בהתערבות ובהרחבת הרפרטואר התנועתי? מתי לעשות זאת? האם חלון הזדמנויות שלא מומש משאיר עקבות גם בבגרות? (תקציר מתוך המאמר) המאמר התפרסם גם בכתב העת הישראלי לרפואת ילדים, 65: 43-47 2008
| اللغة الأصلية | العبريّة |
|---|---|
| الصفحات (من إلى) | 22-26 |
| عدد الصفحات | 5 |
| دورية | כתב העת הישראלי לרפואת המשפחה <עדכון ברפואת המשפחה> |
| مستوى الصوت | 144 |
| حالة النشر | نُشِر - 2008 |
IHP Publications
- !!ihp
قم بذكر هذا
- APA
- Author
- BIBTEX
- Harvard
- Standard
- RIS
- Vancouver