חשיבותו של החמור בתקופת הברונזה הקדומה לאור ממצאי החפירות בתל צפית

ביות החמור (Equus asinus) החל בצפון-מזרח אפריקה בתקופה הכלקוליתית, באלף החמישי או בראשית האלף הרביעי לפני הספירה, והשפיע רבות על חיי האדם והחברה מאז. המניעים לביות החמור אינם ידועים לנו, ואפשר שהשימוש הראשוני בו היה לצורכי בשר וחלב. בכל מקום שהחמור הופיע בו הייתה לו תרומה עצומה להתפתחות התרבות והכלכלה, והיכולת לנצל אותו אפשרה שינויים בדפוסי התחבורה, המסחר והחקלאות. חשיבותו זו משתקפת גם במקום שתפס בטקסים דתיים. משלהי האלף הרביעי לפני הספירה נפוץ החמור גם במצרים ומשם עבר לכל רחבי המזרח הקדום. עדות לכך הן עצמות החמור, השכיחות כמעט בכל אתר ואזור במזרח הקדום. בתקופה זו שימש החמור בהמת משא (בעיקר למסחר ארוך טווח) במצרים, במסופוטמיה ובלבנט. המאמר שלפנינו מציג את הממצאים מתקופת הברונזה הקדומה (להלן הבה"ק) III שנחשפו בתל צפית, ממצאים המשקפים את חשיבותו של החמור בחברה הארצישראלית בת התקופה.