חינוך אזרחי כמסד לביטחון לאומי - ולהיפך

המאמר קושר בין ביטחון חברתי לבין ביטחון לאומי ומנתח את האופן שבו קבוצות בחברה מגיבות לאובדן תחושת השייכות, השוויון האזרחי, השותפות, האמון, הכוח הפוליטי והלגיטימציה, בעקבות שינויים רדיקליים בהוראת האזרחות והחינוך האזרחי. לטענתה, המדינה משתמשת בהוראת האזרחות והחינוך האזרחי ככלים אינדוקטרינריים לחינוך אידיאולוגי לאומני, במקום לבנות אזרחות שוויונית ומשותפת. בתהליך זה המדינה מדירה קבוצות שלמות מעיצוב הטוב המשותף, מפתחת חומרי לימוד המחנכים לדה לגיטימציה והדרה של אזרחים, קבוצות ומוסדות, ומעודדת שיח של שנאה, הסתה וגזענות. כך, באצטלה של חיזוק החוסן הלאומי היהודי - המדינה מערערת הן את החוסן הלאומי הישראלי והן את החוסן הלאומי היהודי.