זהות תרבותית והסתגלות של מהגרים בהקשר מטמיע - עולים מברית המועצות לשעבר בצה"ל

בספרות המחקרית הועלו לא מכבר טענות שהקשר בין זהות תרבותית להסתגלות של מהגרים מושפע במידה רבה מן ההקשר שבו מתרחש תהליך ההסתגלות. במחקר המוצג במאמר שימש צה"ל זירה מיוחדת לבחינה מחודשת של הקשר בין משתנים אלה. הנחת היסוד במחקר היא כי צבא הוא ארגון מטמיע (אסימילטיבי), בפרט בישראל. על כן העריכו המחברים כי בנסיבות אלה מתקיים קשר חיובי ניכר בין זהות לאומית להסתגלות. המשתתפים במחקר היו 340 חיילים עולים בשירות חובה שהיגרו מברית המועצות לשעבר לישראל בשנות ה-90' של המאה העשרים. מן הממצאים עולה שלזהות לאומית יש קשר חיובי עם הסתגלות ובייחוד עם הסתגלות חברתית-תרבותית. לעומת זאת, לא נמצא קשר ברור בין זהות אתנית ובין הסתגלות. בהתאם למודל שהציע ברי חולקו המשתתפים לארבע קבוצות. רמת הסתגלות נמוכה נמצאה בקרב חיילים עולים המכוונים (oriented) להתבדלות ולשוליות. רמת הסתגלות גבוהה נמצאה בקרב המכוונים להיטמעות ולהשתלבות. המשותף לראשונים הוא זהות לאומית חלשה, ואילו המשותף לאחרונים הוא זהות לאומית חזקה. שלושה משתנים - תפיסה של מידת השליטה בשפה העברית, תפיסה של מידת הלכידות החברתית ומציאת משמעות בשירות - נבחנו כמשתנים מתווכים אפשריים בקשר שבין זהות לאומית להסתגלות. נמצא כי תפיסת לכידות חברתית ומציאת משמעות בשירות הם משתנים שמתווכים חלקים בקשר שבין זהות לאומית להסתגלות. המאמר דן במשמעויות התאורטיות והמעשיות של הממצאים (תקציר מתוך המאמר).