הרמב"ן ובעלי התוספות בעכו: הנרטיב ההיסטורי בדרשת הרמב"ן לראש השנה

בדרשת ראש השנה מתעמת הרמב"ן עם הדמויות המייסדות של קהילת בעלי התוספות בעכו, והפולמוס עם חכמי דורו ניבט בין השיטין. ביטויים מפורשים לעימותים בין בית מדרשו של הרמב"ן לבין בני דורו בעכו ניתן למצוא בתשובות הרשב"א תלמידו. ר' אליהו מעכו טען שהקביעה ההלכתית האוסרת חמץ נכונה ביחס לחמץ שנימוח בתוך תבשיל, ואולם כלי המכיל בליעת חמץ בלבד, אינו אוסר במשהו. הרשב"א יצא נגד הבחנה זו, ותקף את חוסר ההבנה במסורות הגאוניות של אומר הדברים: "לחכם רבי אליהו שבעכו, כתבת בדבריך הראשונים דאין חמץ בפסח אוסר בכל שהוא, אלא בשנימוח ממשו בקדרה, אבל טעמו אינו אוסר אלא בשישים, ואני השבתי לך דלפי דעת הגאונים ז"ל שאמרו מדלא יהיב שיעורא שמע מינה במשהו, ולא שנא נימוח ולא שנא לא נימוח ועתה חזרת ואמרת כי הגאונים ז"ל לא אמרו כן. ואני תמה על חכם כמוך שאינו בדברי הגאונים ז"ל, ומן מדומה שלא ראיתי דבריהם מעולם". מאמר זה ניסה לאתר בדרשת הרמב"ן עדויות ספרותיות לעימות על דמותה של תפילת ראש השנה בעיר עכו. ראוי לציון שלעולים הייתה השפעה מכרעת בשאלת תחולתו של ראש השנה בארץ ישראל. בספר המאור מתועד מנהג ייחודי לחגוג בארץ ישראל את ראש השנה יום אחד בלבד. נוהל זה נובע מהקרבה ההיסטורית לבית הדין המונעת ספק בשאלת מולד הלבנה. גל ההגירה מפרובנס השליט בארץ ישראל בהשפעת הרי"ף את הנורמה ההלכתית המקובלת בעולם היהודי.