הצטלבותן של מסורות גריד בשתי ערים בסנגל

במסורות מחקר מערביות (אירו-צנטריות) בתחום ההיסטוריה העירונית ותולדות התכנון, בדרך כלל לאפריקה שמדרום לסהרה אין עבר עירוני, היסטוריה ותרבות של תכנון יישוב עירוני, ובייחוד אין לה כל תיאור של שימוש ילידי בתוכניות עירוניות המבוססות על גריד. בעקבות החסך ההיסטוריוגרפי הזה, יישובים ילידיים המבוססים על מתווה גריד בסנגל ובמערב סודן מתוארים בקצרה ומושוים למסורות הגריד בתוכנית היישוב הקולוניאלית. לאור הבעייתיות של הגישה הביזורית השואפת למצוא "מקור" משוער יחיד לתוכנית הגריד, מחברי המאמר מציגים כי לא זו בלבד שתוכנית גריד עירונית צמחה באופן עצמאי במערב סודן, אלא שהשאלות על מקור הגריד, כגון "של מי המורשת?", הן עדיין רלוונטיות מבחינה תיאורטית, ובעלות רגישות תרבותית במחקרים על תחומי הלימוד האזוריים, ובייחוד בלימודי אפריקה. עם זאת, בהעברת הדיון מן גניאולוגיה של הגריד לגישה דיאלקטית יותר של ייצור המרחב, מאמר זה גם מציע תובנות איכותניות קצרות באשר לחיבור הדינמי בין מסורות תכנון עירוני (מערביות וילידיות כאחת) הנכפות מלמעלה למטה ובין אלו המתפתחות מלמטה למעלה, בערים חשובות בסנגל של ימינו, כגון דקר וטובה.