המיעוט החרדי והתקשורת הציבורית בישראל: בסיס לדיאלוג תרבותי המבוסס על תפקיד התקשורת בעיצובה של חברה אזרחית

לתקשורת ההמונים בישראל תפקיד חשוב בחיזוק השסע המרכזי בין הציבור החילוני לבין הציבור החרדי. מחד, בעיתונות הכתובה ובתקשורת האלקטרונית המרכזית כמעט אין נציגות לאנשי המגזר החרדי, ורבים ממוביליה הם בעלי נטיות חילוניות מערביות מובהקות. מאידך, הציבור החרדי נוטה לעמדות שליליות ואף סטריאוטיפיות במובהק כלפי כלי התקשורת המרכזיים, שהוא אינו צורך אותם כלל, ויחס זה מעצים את תחושת ההסתגרות שלו בנוגע לתרבות הכללית הדומיננטית. מאמר זה מנסה להציג דגם לשינוי הגישה כלפי התקשורת בקרב הציבור החרדי מזה, ושינוי הגישה כלפי המסורת היהודית שבכוחה להצביע על מנהגים וגישות המחזקים את החברה האזרחית דווקא באמצעות תקשורת ציבורית בחברה היהודית המסורתית. במרכז מאמר זה אנו חותרים להצביע על הגישה החיובית העולה מתוך המסורת הדתית היהודית כלפי התקשורת ככלי לחיזוק הסולידריות הקהילתית, מזה, ולמתן סעד ליחיד שנעשה לו עוול, מזה.