ההיקשים ההלכתיים כהיקשים דיאלקטיים במשנת הרמב"ם והמידות שהתורה נדרשת בהן כ"טופוי" אריסטוטליים

בהקדמה לפירוש המשנה הרמב"ם משתמש במונח 'קיאס' (היקש) לציון דרשה הלכתית המבוססת על אחת מי"ג המידות שהתורה נדרשת בהן. המונח 'קיאס' שאול אמנם מעולם ההלכה המוסלמית, אולם כשהרמב"ם מסביר את הסיבה לקיומן של מחלוקות בתחום ה'קיאס', הוא מאפיין את הדרשות ההלכתיות במונח 'אלמקאיס אלג'דליה' (ההיקשים הניצוחיים), ומקורו של מונח זה בלוגיקה האריסטוטלית (הערבית). ההיקשים הניצוחיים נדונים ב'ספר הניצוח' (Topica) של אריסטו, ספר שברובו המכריע מספר 'טופוי' (מילולית: 'מקומות') שונים שבאמצעותם יכול הדיאלקטיקן לנסח את היקשיו הניצוחיים. בחלקו הראשון של המאמר מבקש המחבר למצות את המשמעויות הגלומות באפיונו של הרמב"ם את דרשות הכתוב ההלכתיות כ'אלמקאיס אלג'דליה', בהתחשב בהקשרו הלוגי-האריסטוטלי של מונח זה. בחלקו השני של המאמר מראה המחבר כי הלך המחשבה הרמב"מי בא לידי ביטוי בתקופות מאוחרות יותר, בדיון במידות שהתורה נדרשת בהן כטופוי אריסטוטליים.